הבאניה

המפה שלנו טענה בתוקף שליד פרמט נמצאים מעיינות חמים. לאחר שכמה נסיונות ברור עלו בתוהו, זה היה נסיון אחרון: אנחנו היינו כבר מוכנים להמשיך ברכיבה הלאה, כשנקלע בדרכינו אדם דובר אנגלית. אחרי שכיוון אותנו בהצלחה למאפיה, ניסינו את מזלנו ושאלנו אם הוא יודע איך מגיעים למעיינות החמים. הוא ידע, הסביר שבאלבנית למעיינות חמים קוראים בניאס, ומיד קיבלנו תיאור מדויק מלווה במפה ויצאנו לדרך.

רכבנו 7 ק"מ חזרה לאורך הנהר, שם פנינו בדרך עפר ורכבנו 8 ק"מ נוספים. כמיטב המסורת האלבנית, הדרך עולה ויורדת ללא שום הצדקה. בסוף הגענו אל גשר אבן קשתי יפהפה, אשר מתחתיו עובר הנהר אליו נשפכים מי הנביעות החמות.

הריח לא השאיר מקום להיסוסים: אלו המעיינות החמים. לאחר שעבר עלינו שבוע סגרירי וגשום, דווקא כשאנו מגיעים למעיינות חמים השמש זורחת ומחממת. עוד לפני שנגענו במים נהניינו מעיינות חמים בעצמינו. אבל אין ברירה, אם כבר הגענו עד הלום, ניכנס. טבלנו את קצות אצבעותינו, מוכנים לחטוף כוויות, וגילינו לתדהמתנו שלמרות ריח הגופרית הנורא והמבטיח המים קרים. כשניסינו לחצות את הנהר הקפוא הבנו שחם זה דבר יחסי. אכן יחסית לנהר המעיינות היו חמימים. הלכנו לעבר בריכת הטבילה המרכזית, שמסביבה ישבו כמה חתיכות בנות 70 בביקיני וסבים אנגלים מטורפים, כולם חברי קבוצה שהגיעה מאנגליה בטיול מאורגן. מזמן לא ראינו תיירים, לכן קפצנו על המציאה ופתחנו בסמול טוק. שוחחנו עם גברת אנגליה מיזנטרופית שנראה שלא מתפעלת מאלבניה, מלבד מאתריה הביזנטים שהם preety nice.

מי הבריכה היו חמימים בהתחלה אך התקררו אט אט. קבוצת הטיול המאורגן הסתלקה לה, ולאחר כמה דקות של שקט למקום הגיעה חבורת רוכבי אופנועים צ'כים מסוקסים עמוסי כרס ומלווים בשני דיפנדרים. אנו התרשמנו עמוקות. הפסטורליה נגדעה סופית כשהדיפנדרים חצו בגבורה את הנהר וירדו ברברס לתוך ה"בניאה"- הבריכה המרכזית.

שלוות נפשנו התערערה, והחלטנו לחמשיך ברכיבה אל עבר הלא נודע...