לאחר יום רכיבה במזג אויר הפכפך, שהתחלף בין רגעי שמש לרגעי ברד, מצאנו את עצמנו בשעות הצהריים המאוחרות כשהשמיים מעלינו מבשרי רע, וגם הגרף: ירידה מפותלת ולאחריה עליה של 260 מ'. בראש העליה נראה בgoogle earth בית בודד. שני הרוכבים שרעות פגשה בקורצ'ה טענו ש25 קילומטר מerseke ישנה פונדקיה ומלון, ואנו הצלבנו את המידע ושיערנו שהבית בגרף הוא אכן המלון. לאור מזג האויר החלטנו שננסה להגיע אליו ללילה.
הדרך לא היתה לטובתנו, וכך גם מזג האויר: ירידה חריפה ומקפיאה ולאחריה עליה של 260 מ' במעבה היער בגשם שוטף. שנינו נכנסנו לטירוף רכיבה במטרה להגיע לבית שאולי הוא מלון ואולי לא. מחיר הטעות יהיה הקמת אוהל בבוץ בגשם שוטף כשאנו ספוגים לחלוטין.
בדיוק מרשים של הגרף, הופיע הבית הנכסף ועשן עולה בארובתו. ההימור הצליח: הבית נראה כסוג של מלון. הגענו לפתח וכשאנו רטובים עד לשד עצמותנו ושרירינו דואבים. עמדנו בדלת הכניסה, כשבפנים אין סימן לנפש חיה. לפתע אישה צולעת וחייכנית ניגשה אלינו, ובלי לשאול שאלות תפסה את מרפקינו וגררה אותנו אל תנור העצים שבמטבח. החיוכים חזרו לפנינו, והדם לעורקינו. היינו מאושרים, והגשם בחוץ המשיך להכות.
הזוג שחי בבית הדליק למעננו את האח, שם התייבשנו והתאדינו. האישה פקדה עלינו להחליף את הבגדים ולשתות תה עם דבש. לא יכולנו להתנגד. שעה ארוכה ישבנו שם, משוחחים עם הצמד באלבנית רעועה ותנועות ידיים. בשלב מסוים האישה קפצה על שלט הטלוויזיה והעבירה לתכנית באלבנית שנראתה כאופרת סבון דלת תקציב וחסרת עלילה אך התגלתה כלא אחרת מהגרסה האלבנית של big brother. נפלאות הגלובליזציה הגיעו גם לאלבניה.
עלינו לחדר , אותו הפכנו למתקן ייבוש אחד גדול, ועשינו מקלחת חמה, בעוד בטננו מקווה למשהו ערב.
ירדנו למטה כמו שני אנשים שחזרו לחיים. שוב פטפטנו קלות עם הצמד הסופר חביב, והתיישבנו לסעודה. הלכנו על בטוח ומכיוון שאין תפריט הזמנו מרק וספגטי. זה היה בטוח כמו הסיכוי לשבוע של שמש באוקטובר באלבניה. לשולחננו הגיע מרק לבן וסמיך וספגטי צונן. זה לא היה נראה מבטיח, אבל לא נעים. בעודנו טועמים את הכף הראשונה מהמרק יוצאת האישה מהמטבח, מביטה בנו ובמרק ומכריזה בחיוך רחב: סופר סופר מרגרינה! אנו ניסינו לחייך בחזרה ולא לירוק חזרה את הנוזל השמנוני והמחריד שבפינו.
זו היתה ארוחה סופר נוראית, רק הלחם לא אכזב, וחביבותם של הצמד שדאגו לנו כהורים.
עם לב חם אך קיבה ריקה ומשומנת היטב הלכנו לישון.
מאז, את המרק השתדלנו לשכוח, אך הביטוי "סופר סופר" נכנס חזק ללקסיקון.
בדיוק מרשים של הגרף, הופיע הבית הנכסף ועשן עולה בארובתו. ההימור הצליח: הבית נראה כסוג של מלון. הגענו לפתח וכשאנו רטובים עד לשד עצמותנו ושרירינו דואבים. עמדנו בדלת הכניסה, כשבפנים אין סימן לנפש חיה. לפתע אישה צולעת וחייכנית ניגשה אלינו, ובלי לשאול שאלות תפסה את מרפקינו וגררה אותנו אל תנור העצים שבמטבח. החיוכים חזרו לפנינו, והדם לעורקינו. היינו מאושרים, והגשם בחוץ המשיך להכות.
הזוג שחי בבית הדליק למעננו את האח, שם התייבשנו והתאדינו. האישה פקדה עלינו להחליף את הבגדים ולשתות תה עם דבש. לא יכולנו להתנגד. שעה ארוכה ישבנו שם, משוחחים עם הצמד באלבנית רעועה ותנועות ידיים. בשלב מסוים האישה קפצה על שלט הטלוויזיה והעבירה לתכנית באלבנית שנראתה כאופרת סבון דלת תקציב וחסרת עלילה אך התגלתה כלא אחרת מהגרסה האלבנית של big brother. נפלאות הגלובליזציה הגיעו גם לאלבניה.
עלינו לחדר , אותו הפכנו למתקן ייבוש אחד גדול, ועשינו מקלחת חמה, בעוד בטננו מקווה למשהו ערב.
ירדנו למטה כמו שני אנשים שחזרו לחיים. שוב פטפטנו קלות עם הצמד הסופר חביב, והתיישבנו לסעודה. הלכנו על בטוח ומכיוון שאין תפריט הזמנו מרק וספגטי. זה היה בטוח כמו הסיכוי לשבוע של שמש באוקטובר באלבניה. לשולחננו הגיע מרק לבן וסמיך וספגטי צונן. זה לא היה נראה מבטיח, אבל לא נעים. בעודנו טועמים את הכף הראשונה מהמרק יוצאת האישה מהמטבח, מביטה בנו ובמרק ומכריזה בחיוך רחב: סופר סופר מרגרינה! אנו ניסינו לחייך בחזרה ולא לירוק חזרה את הנוזל השמנוני והמחריד שבפינו.
זו היתה ארוחה סופר נוראית, רק הלחם לא אכזב, וחביבותם של הצמד שדאגו לנו כהורים.
עם לב חם אך קיבה ריקה ומשומנת היטב הלכנו לישון.
מאז, את המרק השתדלנו לשכוח, אך הביטוי "סופר סופר" נכנס חזק ללקסיקון.
תגובה 1:
חברים זה קטע סופר סופר מצחיק.
זה אחלה ביטוי ואנחנו מתחילים להשתמש בו מעכשיו.
ממש ממש צחקנו.
יופי של סיפור.
הוסף רשומת תגובה